אלויר ושלמה קרסו

אלויר פרנסס נולדה ב-1930 למשפחה יהודית אמידה בסלוניקי, בת לאיזבל נמיאס ומואיז פרנסס. כמרבית המשפחות היהודיות בעיר, היא התחנכה בבית ספר צרפתי ודיברה לדינו בבית.

בשנת 1941 פלשו הנאצים ליוון והחלה שואת היהודים שם. מרבית היהודים עם אזרחות יוונית נשלחו לאושוויץ, ואיתם משפחתה של אלויר מצד אמה. מואיז פרנסס היה אזרח ספרדי ועל כן זכו להגנה מצד השגרירות הספרדית ביוון. ב-1943, משפחתה חוותה את המסע הקשה לברגן בלזן בקרונות בקר יחד עם עוד משפחות בעלות אזרחות ספרדית אבל לא הושמדו. הם הוחזקו במחנה הריכוז בתנאים של רעב וקור במשך כמה חודשים, עד אשר נשלחו לברצלונה ומשם עלו לארץ.

אלויר הגיעה לישראל בגיל 14 עם הוריה ואחיה ונאלצה לסייע לכלכלת המשפחה ולעבוד כפקידה. היא נקלטה לעבודה בחברת משה קרסו ובניו, בבעלותו של משה קרסו, איש עסקים מבוסס שעזר רבות בקליטת פליטי המלחמה, בני קהילתו. כאן הכירה את שלמה קרסו, בנו החמישי של משה, והם נישאו כשהייתה בת 19.

אלוויר הייתה אדם יפה מבפנים ומבחוץ. היא בלטה בהליכותיה האצילות ויפי תארה. מאחר ולא זכתה להשכלה גבוהה, היא העריכה מאוד לימודים, תרבות ואמנות והקפידה להרחיב דעת באופן עצמאי. היא טפחה קשרים חברתיים, היה לה חוש אסטטי מפותח והיא הקיפה את חיינו, בנותיה ונכדיה, ביופי ונעם.

אלויר נפטרה בגיל 68 ממחלה נדירה. היא הייתה לב המשפחה והיא חסרה לנו מאוד.

שלמה קרסו נולד בשנת 1925 בישראל, ילדם החמישי אך הצבר הראשון להוריו, משה ופלומבה קרסו. הוא התחנך בתל אביב, למד בגמנסיה הרצליה והמשיך את לימודיו הגבוהים בכלכלה, באוניברסיטה האמריקאית בבירות. הוא הצטרף לעסקים המשפחתיים ובמשרדי החברה פגש את אלויר ששבתה את ליבו.
שלמה היה אדם נח לבריות, בעל מחשבה פתוחה וכבוד לזולת. הוא היה סקרן, אהב ספורט ומוזיקה. עד שנותיו האחרונה היה צלול מחשבה ולא היה לטורח או לעול על איש. הוא נפטר בשיבה טובה בגיל 98, ועדיין מוקדם מיד לתחושתנו.

אנחנו, בנותיהם ונכדיהם של שלמה ואלויר, החלטנו להקדיש מעזבונם לתרומה לקהילה ברוחם ומורשתם. בחרנו לייעד משאבים לעשיה חברתית בשאיפה ליצור חברה משכילה, מלוכדת וצודקת יותר.
הפעילות נעשת בשיתוף פעולה הדוק בני משפחה נוספים באמצעות "ביחד- קרן משפחת קרסו"